|
|
שם הספר: חיות ציפורים וקרובים |
"האוויר החם, היין, ויופיו הנוגה של הלילה, מילאו אותי בעצבות מתוקה. כך יהיה תמיד, חשבתי. האי-זוהר, מסביר-פנים, ומלא סודות; סביבי בני משפחתי והחיות שלי, וכדי להשלים את התמונה - כל ידידינו...
ועתה, חשבתי, אנו מתקרבים לחורף, אולם במהרה יבוא שוב האביב, זוהר, מבהיק וססגוני כחוחית; ואז יגיע שוב הקיץ, ימים ארוכים, חמים וצהובים כנרקיסים.
"טפשונת, את שערך בשלג לעטה רוחך קצרה, אך עוד עלייך לחכות; לימי החורף הקשים, ללילה הסוער לרוח הקרה -אל לך לצפות!
תנודותיה של הסירה, ופעימות המנוע, הלילה החם, וקולות השירה, יישנו אותי אט-אט, נרדמתי, והסירה המשיכה לשאת אותנו על פני המים החמימים והחלקים, אל האי שלנו, ואל הימים הזוהרים שלא ישובו עוד". |
|
|
|
